אנו עוטים מסיכה כדי לשמור על בריאותינו, כדי שאנו לא נדבק מאחרים. האמנם? אולי אנו עוטים את מסיכה כדי לא להדביק את האחרים מהווירוסים שלנו? הדעה הרווחת כמובן היא שאנו עוטים את מסיכה כדי לשמור על עצמנו מפני האחרים, אבל ישנם כבר מומחים שמדברים מהצד השני וזהו ממש היפוך במחשבה. אנו בני האדם יצורים אגואיסטים שחושבים רק על עצמנו, אין על כך טענות כך נבראנו, כל עניינו הוא לדאוג לעצמנו, האחר פחות מעניין אותנו, אלא אם כן אני יכול לנצל אותו לטובתי באיזו דרך. הטבע ממש מתעתע בנו ומשחק בנו בצורה מאוד מתוחכמת. הוא גורם לנו לחשוב שאת המסכה אני עוטה כדי שאני לא אדבק מאחרים אבל האמת היא שכך אנחנו בעצם שומרים על האחרים שלא לפזר עליהם את הווירוסים שלנו. המסכה גם מאד סימבולית היא מכסה את הפה שמדבר לשון הרע על כולם, היא מונעת מאיתנו את הביטוי שלנו, הפכנו ללא הבעה, אי אפשר לדעת אם אנחנו מחייכים או כועסים. הפה הוא מרכז התקשרות של בני האדם וכעת הוא נסתר.
בגלל שהאדם דואג רק לעצמו איך היינו משכנעים אותו לעטות מסכה? כל המטרה היא שלא נרצה להעביר את הרע שבנו לאחרים, אם נחשוב טוב על הזולת, אם נרצה בטובתו הווירוס יעלם, אם נוכל לפני כל פעולה או מחשבה על האחר, לעצור רגע ולחשוב האם זה יועיל לו, האם אני לא פוגע בו באיזו דרך, האם אני לא מנצל אותו לטובתי. בכך אני משאיר את כל הרוע שבי אצלי ולא מוציא אותו החוצה על האחרים. כך הקורונה במקום להרחיק אותנו אחד מהשני בצורה פיזית היא בעצם מקרבת אותנו זה לזה בצורה פנימית.
השיח החדש האומר שאני לא רוצה להדביק אחרים הוא ממש מהפכני ובהחלט מתאים לשלב החדש בהתפתחותנו האבולוציונית כבני אדם על פני כדור הארץ. אנו נמצאים בתקופה מאתגרת ומיוחדת, וירוס הקורונה נשלח אלינו במטרה מאוד ספציפית והיא להתחיל את השלב שבו האדם יתחיל לחשוב על האחרים במקום לחשוב רק על עצמו. הקורונה מתייחסת אל כולנו כשווים ללא שום מעמדות, צבעים, דת לאום או מדרגים חברתיים או כלכליים, הווירוס פוגע בכולם בצורה שווה, ללא אפליה.